למה תנורי החימום המוטמעים שלכם נכשלים בפועל (ואיך תיקנו את זה)
אם אי פעם התקנתם תנור חימום אינפרא-אדום מוטמע בתקרה, אתם יודעים שהמבנה שלו בעצם מהווה “מלכודת חום”. הכל נמצא בתוך חלל צר בתקרה, והטמפרטורה שם עולה באופן דרמטי.
הסכנה האמיתית אינה נעוצה בתנור עצמו – אלא בנקודה בה החוטים נכנסים לתוך התנור.
הבעיה היא שרוב התנורים משתמשים בדבקים פשוטים או בחומרי סגירה זולים כדי לסגור את הפערים האלו. עם הזמן, חומרים אלו יבשים ונשברים. כשזה קורה, חמצן חודר פנימה, והחוטים נמצאים פתאום בסביבה חמה מאוד.
הבידוד נהיה שביר, ובסופו של דבר החוטים נוגעים זה בזה. זו הנקודה בה נוצר קצר. מכיוון שהתנור נמצא בתקרה, לא תוכלו לראות מה קורה. תראו רק שהמפסק נקטע – או, גרוע מכך, תריחו עשן מהתקרה.
אנחנו עושים את זה אחרת.
במקום פשוט להדביק את החוטים, אנו משתמשים בתהליך סגירה מרובה שלבים, עם שימוש בסיליקון בעל עמידות גבוהה ובחומרים קרמיים. חומרים אלו אינם מתכווצים או נשברים, אפילו בטמפרטורות של מעל 200°C.
כך נוצרת מחסום מושלם – אין חמצן שיכול לחדור פנימה. כתוצאה מכך, הבידוד נשאר במצב טוב, והחוטים נשארים בטוחים.
הרבה מותגים זולים פוסלים שיטה זו, מכיוון שהיא דורשת יותר זמן ומאמץ. הם משתמשים בחומרים שמפרישים גזים ונשברים תחת לחץ. אנחנו החלטנו ש”חיסכון בזמן” אינו שווה את הסיכון של שריפה.
הערה חשובה לגבי ההתקנה:
מכיוון שהחיבורים כל כך חזקים, החוטים נהיים יותר קשיחים מהרגיל. אי אפשר פשוט לכופף אותם בחדות כדי להכניס אותם לתוך התיבה. אם תכופפו את החוטים, ייתכן שהחיבורים שיצרנו יישברו.
עדיף ליצור עם החוטים עיקולים עדינים וטבעיים.
אם תתקינו את התנור כראוי, לא תצטרכו לדאוג לגבי התדרדרות החוטים עם הזמן. העומס יועבר לרכיב החימום עצמו – רכיב שניתן לחזות את התדרדרותו ולהחליפו.