חימום באמצעות קרינת אינפראאדום לעומת חימום באמצעות אוויר מאולץ – מה באמת חשוב בחדר הנקי שלכם?
אם אתם עוסקים בעיבוד של חומרים חצי-מוליכים, אתם יודעים כמה קשה לשלוט בעומס התרמי. רובנו גדלנו עם שימוש באוויר מאולץ – חימום האוויר וקוות שהאוויר יחמם את החלקים הרצויים. אבל יש עיכוב – זה איטי מאוד.
חימום באמצעות קרינת אינפראאדום מבטל את הצורך באוויר מאולץ. במקום לחכות שהאוויר יחמם את החלקים, האנרגיה נכנסת ישירות לחומר שעליו רוצים לחמם אותו.
בואו נדבר על זמן. במפעלים בעלי דיוק גבוה, הזמן שלוקח להגיע לטמפרטורה הרצויה הוא קריטי. חימום באמצעות אוויר מאולץ דורש זמן רב – צריך לחכות שהחדר יירגע לפני שאפשר להתחיל את התהליך. זו בעיה גדולה.
חימום באמצעות קרינת אינפראאדום שונה – הוא מגיע לטמפרטורה הרצויה תוך שניות. זה כמעט מיידי. כשמקצרים את הזמן הזה עבור כל שבב או רכיב, זמן העיבוד הכולל יורד באופן משמעותי. זה נראה מהיר יותר, כי באמת כך זה.
ואז יש עוד גורם – הלכלוך. אוויר מאולץ גורם לתנועה של חלקיקים בחדר הנקי. גם עם מסנני HEPA מעולים, אוויר חם במהירות גבוהה יוצר תנועה של חלקיקים, והם נופלים בדיוק במקומות שאינכם רוצים בהם.
חימום באמצעות קרינת אינפראאדום לא גורם לתנועה כזו. אין צורך במאווררים או במערכות צינורות – הסביבה נשארת נקייה, והציוד לא תופס חצי מהחדר.
אבל זה לא מושלם. לחימום באמצעות קרינת אינפראאדום יש גם חסרונות. מכיוון שהחימום הוא כיווני, אין את אותו חימום אחיד שיש עם אוויר. אם לא נזהרים, עלולים להיווצר אזורים חמים מדי. אם לחלק שרוצים לחמם יש צורה מוזרה, צריך להשתמש במערכת של מחזירי אור כדי לפזר את האנרגיה.
צריך גם לשמור על רמת האנרגיה הנכונה. מנורה בעלת הספק גבוה עלולה לפגוע בחומרים דקים אם הבקרה שלה לא מתוגמלת כראוי.
עצתי? השתמשו בתרמוקפלים שמגיבים במהירות, כדי שלא לעבור את הטמפרטורה הרצויה. ובשם השמיים, אל תשכחו להשתמש במערכת קירור טובה למנורות – אחרת תצטרכו להחליף את הפילמנטים השרופים הרבה יותר מדי.